חשבתי שאיבדתי את זה

חשבתי שאיבדתי את זה השבוע.
לא הייתי בפייס בערך משבת שעברה וכל הפוסטים שכתבתי היו וירטואליים. כלומר, כתבתי בראש, אבל לא באמת כתבתי…
והאמת, הרגשתי נורא.
בהתחלה מלחמה. ואז באסה. ואז ויתור.
ניסיתי לשאול את עצמי, מה הבעיה בעצם?
למה אני מרגישה שהמוח שלי מוצף ככה, מעבר לחופש/קיץ/ילדים/עומס.
הרי כולם חווים קיץ. חלק עובדים יותר, חלק נופשים יותר.
מה קרה השבוע שהביא אותי למחשבות ממש קשות?

הרגשתי צבועה, גרועה, לא שווה, שאין לי מה לתת, שהעסק שלי הוא לא עסק, ואיך אני מרשה לעצמי להיעלם מהראדר ככה….
או במילים אחרות – חוסר פרופורציה…. ובעיקר המון המון רגשות אשם.
ואז גם בריחה והתחמקות כי להתמודד עם הרגש היה יותר מדי בשבילי.
זה גרר גם לוותר באוכל.
ובשינה.
וספורט.
לפחות על הבגדים הקפדתי כי זה שמר לי קצת על השפיות.

בקיצור, הקרנתי לעצמי סרט, שהיה שובר קופות אצלי בראש…
אז די.
לא מתאים לי.
הייתי חייבת להבין עם עצמי למה זה ככה ומה אני עושה כדי לצאת מזה.

קודם כל עשיתי מה שאמרתי לחברות מועדון אפקטיב ממש במפגש האחרון – להישאר בתנועה. רק שבמקרה שלי אני מתכוונת ממש לתנועה פיזית. כי חסך האנדרופינים שהרגשתי הוא פשוט נוראי.
אחרי שנתיים של אימונים קבועים, לצאת מהשגרה הזו היה הרסני בשבילי…
מצאתי את עצמי מתקשה לקום בבוקר ולצאת מהמיטה, כי ״אין טעם״, אין מסגרת ברורה ליום וגם ככה הכל ישתבש.
זה גרם לי לאבד פרספקטיבה.

לפעמים הפתרון לבהירות בראש, זו בהירות פיזית וסיבה לקום בבוקר.
אז יצרתי אחת כזו.
בצורה מלאכותית.
מישהו להתחייב אליו עם אימוני הבוקר שאעשה בבית.
אין לי מושג איך זה ילך, אבל התחייבות למישהו חיצוני, עבור תחרותית ומערכתית כמוני, זה תמיד רעיון טוב.

ודבר שני, בעקבות שיחה עם חבר, הבנתי שאני יוצרת.
איך לא הבנתי את זה קודם?
נכון, אני לא יוצרת עם מכחול, איפור, ריקוד או מוסיקה.
אני יוצרת עם מילים.
בין אם הן נאמרות בעל פה, או בכתב, הן משפיעות על אנשים- וזה יצירה.
ואני מחפשת כל הזמן את הדרך להוציא את המילים שלי החוצה.
ובשבועיים האחרונים לא היה לי רגע של דממה. לא היתה לי שנייה אחת של שקט בה יכולתי לשמוע את המחשבות של עצמי, בטח ובטח לא לתמלל החוצה.
אז מה הפלא שאני מרגישה מוצפת ותקועה… כאילו המוח שלי דייסה אחת גדולה של מילים ורצונות.
אז גם פה, הפתרון היה ממש פרקטי. לשריין ימים ארוכים לחשיבה ועבודה מחוץ לבית, היערכות לשנה החדשה וגם ״סתם״ כתיבה. מתוך הבנה שזו היצירה שלי. וכל מילה חשובה. בין אם היא הולכת לפוסט, סטטוס באינסטגרם או הספרים הבאים.

כיף לי להתחיל שבוע חדש עם התובנות האלה, כי אני יודעת שהתנועה תביא איתה דיוק, התקדמות ומומנטום.
בעיקר אנרגיה חדשה וטובה להתחיל איתה את השנה. קצת כמו בנדנדה על העצים האלה בכרכור- פעם אנחנו למטה ופעם למעלה.
מעדיפה להישאר למעלה הפעם 

לא משנה מה אתם מחליטים לעשות, תקשיבו לבטן ונצלו את השבועיים האחרונים לעצמכם.
ואם בא לכם, מוזמנים לשתף פה מה אתם מתכננים לעשות.
שבוע נפלא! 

עדי

2018-08-20T00:09:15+00:00

6 הערות

  1. מיטל 20.08.18 , 8:47 pm השב

    ואוו כתוב מדהים כל כך התחברתי…

    • עדי מאור סיסו 22.08.18 , 10:50 am השב

      משתדלת יותר ויותר לתפוס את התחושות האלה ולתמלל אותן. מרגיש לי חשוב.
      תודה יקרה!

  2. טל 22.08.18 , 6:57 am השב

    שמחה לשמוע אותך, מכירה את המקומות האלו ומזדהה…ממתינה בציפייה שתחזרי גם לפודקאסט

    • עדי מאור סיסו 22.08.18 , 10:51 am השב

      יקרה ממש בקרוב. בוער בי בעצמות לחזור להקליט.
      עם כל מעבר הדירה/ הקיץ/ החוסר שקט…. זה קצת הקשה על התהליך ולא ניערכתי עם מספיק פרקים מראש.
      יטופל בקרוב (;

  3. ענבר 22.08.18 , 10:30 am השב

    לגמרי מכירה את התחושות האלה ולמעשה הייתי בתקופה כזאת כשהתחלתי להאזין פודקסטים שלך. הם מאוד עזרו לי.
    תמשיכי בעבודת הקודש שלך 🙂

    • עדי מאור סיסו 22.08.18 , 10:53 am השב

      יווו….איזה כיף לשמוע שככה הפודקאסט ליווה אותך!
      זה באמת מחזק אותי ואני ממש לא מתכוונת להפסיק.
      גם אם לפעמים יש אתגרים או מהמורות בדרך…

השאר תגובה