האמת, כבר כמה ימים שאני רוצה לכתוב את הפוסט הזה, אבל רק עכשיו הצלחתי לשבת ולהוריד את הדברים אל הכתב.

השנה האחרונה, שעוד לא הסתיימה בכלל, היתה ממש מטורפת מבחינתי. בניתי עסק חדש, יצרתי תוכנית חדשה, ליוויתי עשרות נשים בצורה צמודה ועוד כמה מאות במוצרים שונים לאורך הדרך ובהדרכות, הגעתי לכמה אלפי נשים שלא הכירו את התכנים שלי קודם ובעיקר הרגשתי שמחודש לחודש אני קופצת כיתה ועוד כיתה ועוד כיתה.

האמת, לאורך הדרך, הרגשתי רוב הזמן שאני שוחה בקלילות. וגם אם היו מהמורות, הן כנראה היו מספיק דומות לדברים שעברתי בעבר, כך שהצלחתי להתמודד יחסית יפה.

בתחילת החודש, בעיקר אחרי ההשתתפות בכנס של לירון מור, פתאום משהו נוסף קרה.
החשיפה הגבוהה, התכנים החדשים וזה שהייתי במיטבי – עשו את שלהם.
כמובן לטובה, אבל לא רק.

המקפצה הפעם היתה כל כך גבוהה, שהיא הכניסה אותי לאיזושהי מערבולת.
פתאום בבת אחת הרגשתי שאני לא משתלטת על המשימות שלי, שאני נתקעת, הולכת סביב עצמי, קופאת.

אני?? קופאת?

ואז מרוב לחץ, נראה לי שהשפעתי על כל המכשירים הטכנולוגיים שבסביבתי…. המחשב נתקע ללא הרף, בעיות רשת במחשב, בעיות רשת בבית, לא מצליחה לעבוד גם אם אני רוצה, מנסה להעביר יום עבודה שלם מהטלפון, מיילים שנעלמים, שרת שנתקע…. אאאהההה!! עוד משהו??

אני לא יודעת מה אתכן, אבל אני לא מרגישה שיש מקריות בחיים.
הרגשתי שמישהו מנסה להגיד לי משהו ואני לא מקשיבה. ……………

 

אז עצרתי. התחלתי להקשיב שוב.

אחרי שבוע של תקלות וכשראיתי שגם השבוע מתחיל באותו הכיוון, פשוט עצרתי.

החלטתי להאט. ותודה שיש לי סביבי נשים מדהימות שמזכירות לי את זה שוב ושוב ברגעי משבר ויכולות לעזור בדרכן המופלאה.

ועל אף העומס, עצרתי. כי להעמיס על עצמי עוד לחץ לא יעזור. ותאמינו לי שהייתי בלחץ. המון פניות חדשות שנכנסו בתקופת זמן קצרה, כנס חדש שלא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב עליו ולפתוח רשמית את השיווק שלו החוצה, לקוחות קיימות שצריכות אותי, בית, משפחה. לחץ.

ודווקא ששחררתי את האחיזה, או את הרצון לאחוז בהכל, לעשות הכל ממש בעצמי, לעשות בכלל, נפתחתי לקבל עזרה מכל מיני סוגים, פתאום דברים התחילו לזרום יותר טוב מעצמם.
כי לפעמים יותר קל לנתב זרם של מים מאשר לאחוז בו…. זה מה שלמדתי בשבוע האחרון.

ואז העבודה עם הלקוחות התחילה לזרום יותר בקלות.
ואז התקלה במחשב ובשרת מיילים נפתרה בדרך פלא.
ואז רשימת המשימות שלי לא נראתה כ"כ נוראית, ארוכה ומסובכת.
ואז הצלחתי לשבת מרוכזת ולסגור הרבה ממנה.
ואז הצלחתי להעלות פוסט על הכנס, לקבל החלטה מאיפה להתחיל ולשחרר את זה לאויר העולם.

עברתי את המקפצה הזו!! סליחה, לא מקפצה, חתיכת צוק מבחינתי!

והאמת, אני כבר מזהה שהכנס שלי בינואר גם הולך להיות צוק כזה, אוורסט קטן מבחינתי שאני מטפסת עליו בהתרגשות כרגע, ואחריו עוד אוורסט מחכה לי מעבר לפינה לפי התוכניות שלי לשנה הקרובה.

אז אני נושמת עמוק, מרחיבה את החזה, מקבלת את כאבי הגדילה האלה ובעיקר אומרת תודה!

תודה על האפשרות ללמוד, תודה על סביבה כ"כ תומכת שמקיפה אותי, תודה על קהילה מדהימה של נשים בחיי, תודה על לקוחות מדהימות, תודה לבעלי שיודע להכיל אותי גם כשקשה לי, תודה על אנרגיות לא מקדמות שמשתחררות ממני, תודה על הזדמנויות חדשות שמגיעות אלי ותודה על האפשרות לחלום בגדול וגם להגשים!

אז החלום הקרוב הוא לחלוטין כנס "שיווק יצירתי" שיתקיים ב-7/1 בבית ציוני אמריקה.

אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, אבל נכון לרגע זה קצת יותר מ-60 כרטיסים נמכרו כבר!! ואני אוטוטו מתחילה פעילות מדליקה ומקדימה לקראת הכנס לכל מי שכבר בפנים.

אז עוד פרטים אפשר למצוא כאן בקישור – https://www.adimaorsiso.co.il/creative

מקווה לראות אתכן שם.

בינתיים, אשמח לשמוע – מה לקחתן מהפוסט הזה?  ואולי איך אתן מתמודדות עם מערבולות חדשות שמגיעות לחיים שלכן.

עדי