את הספר הזה "האושר שבחיפוש" (בתרגום חופשי בלבד), קיבלתי במתנה מכריס גוליבו, אחרי שביקשתי בכנס שלו בפורטלנד בקיץ האחרון.
כשהתחלתי לקרוא אותו הבנתי כמה זה כיף לקבל לידיים משהו שמרגש מעניין, מרתק, מחדש ומלהיב. ספר שיכול לפתוח את הראש לרעיונות חדשים ולהכניס התלהבות בחיים, או לפחות לנטוע את הגרעין הזה שממנו צומחים דברים מופלאים.
לכן, כשנתקלתי בראיון הזה, של מארי פורלו את כריס, ראיתי זאת כהזדמנות טובה גם לתת לכם הצצה לספר הזה ובכלל לנושאים שעולים שם.
הרעיון המרכזי אומר, שכאשר לוקחים מטרה גדולה וחשובה לנו בחיים, שתחומה בזמן או במס' כלשהו (כלומר ספציפית), החיים שלנו מתמלאים סיפוק והגשמה מעבר לכל מה שחווינו עד עכשיו. והמסע הזה שכל אחד עובר יכול להיות שונה מאוד כלפי חוץ. החל מלבקר בכל מדינה על הגלובוס במשך 10 שנים, או לסרוג 1000 כובעים, אבל המהות היא אותה המהות – הדרך והסיפוק שאנחנו חווים בדרך.
בעצם, בספר, כריס מראיין ומנתח הרבה מאות סיפורים כאלה של אנשים כדי להבין מה הניע אותם, מה מאפיין את המסעות האלה ומה אפשר ללמוד מזה עבור כל אחד ואחת מאיתנו.
בחלק האחרון של הראיון כריס מדבר על היעד.
בעצם, העובדה שיש יעד, ושלקחתי החלטה עמוקה ואמיתית שאני אעמוד ביעד הזה והוא ארוך טווח, לא אומרת שלא יקרו עוד דברים בדרך.
יהיו תקלות, יכנסו הזדמנויות חדשות ואיפשהו כל אחד עם המסע שלו צריך להתמודד, לעשות ויתורים או להזכיר לעצמו את ההחלטה הראשונית.
אבל מה שחשוב זה ש"היעד" הוא חבר שלנו! זה מה שהניע את כל התהליך!
היעד הספציפי, המרגש, בעל המשמעות שלקחתי על עצמי.
ויותר מזה, התכנון, הרשימות, המסגרת והעבודה המסודרת אל מול היעד הזה היא זו שגרמה לדברים להתממש.
זה לא שאין יצירתיות ואין מעוף ואין גמישות – יש המון!
אבל ההבדל המשמעותי מאוד הוא שכל אחד שלקח על עצמו יעד כזה יצר לעצמו את המסגרת! ואז גם פעל בתוכה.
או כמו שהוא אמר בראיון – GET IN THE BOX.
ובתוך המסגרת הזו קורה כל הקסם.
ואני כ"כ מסכימה איתו!!
וזו התובנה הכי חשובה מכל העניין – יש כל כך הרבה ערך בעבודה גמישה בתוך מסגרת!
להביא את עצמנו באמת, עם כל היכולות וכל היצירתיות, כשעדיין יש בסוף יעד ברור, ספציפי ומרגש שלכיוונו פועלים. זה המהות של עבודה נכונה, מרגשת שמוציאה מאיתנו את המיטב וגם המון סיפוק.
מוזמנות לשמוע גם מכריס עצמו:
והנה גם האתגר שלכן לקראת השנה החדשה:
מה המסע שאתן בוחרות לקחת? מה היעד המרגש והספציפי שיושב לכן בלב ורק מחפש לצאת החוצה?
ולא פחות חשוב – מה הקופסה שלכן? מה מסגרת הזמנים או כמות שאליה אתן שואפות?
אשמח מאוד לשיתופים שלכן בתגובות.
אני בטוחה שזה סיפק קצת חומר למחשבה לקראת השנה החדשה.
שתהיה לנו שנה טובה, מרגשת ומצמיחה במיוחד!
עדי
מעניין ביותר… השאלה היא עד כמה אנו נעולים על היעד ועד כמה ניתן להתגמש מבלי י לחרוג ממנו …במילים אחרות למצוא את גבולות המסגרת כדי להשאר צמודי יעד …
ריקי,
אכן, שאלת מיליון הדולר 😛
עניין של תרגול, תשומת לב, כלים נכונים לאורך הדרך, סביבה מתאימה ותומכת ואני בטוחה שעוד הרבה דברים.
אבל זה חלק מהמסע הזה שאנחנו קוראים לו "החיים שלנו".
עדי
מסכימה עם כל מילה.
אני מבינה את זה שהדרך היא היעד.
כשנהנים מהדרך עם כל ההפתעות הלא צפויות ,זה מכניס תדר אחר למסע .
יתרה מזאת,להיות בחמלה כלפי עצמי במסע
לחבק בכל הרגעים גם הפחות טובים.
חמלה לעצמי היא אחת המתנות הכי גדולות שנתתי לי בדרכי העצמאית/עסקית.
ברגע ששחררתי את השיפוטיות והבקורתיות וה"מתי זה כבר יקרה" ובחרתי להתפעל מכל שלב ושלב במסע. אז התחיל להיות מענין ומרגש.
יש לי עוד הרבה מה להוסיף ((-: לתובנה שלך.
שנה מופלאה ותודה על כל המתנות והשיתופים שלך,עדי יקרה.
חגית,
אני תמיד אוהבת תוספות כמו שלך!!
תרגישי חופשי לעשות זאת בכל פעם. מסכימה איתך מאוד!
לי לקח זמן להבין שגם הדרך היא מהות חשובה, שיש מה ללמוד בדרך הזו, שיש מה להנות ממנה וזה בעצם מה שגורם לנו באמת להתפתח ולצמוח.
שמחה שכבר פקחתי עיניים בעניין ועדיין מקבלת זויות חדשות כמו שגיליתי דרך הספר הזה, ובכלל עוד אירועים שמגיעים לחיי לאחרונה.
תודה על התגובה 🙂
עדי