אני שומעת לא מעט נשים שמדברות על כמה הן צריכות להתאמץ בחיים שלהן.
מאמץ מבחינתן זה ללכת ״ראש בקיר״ עם משהו, שזה מתסכל, שיש פעולה ש״לא בא לי עליה״,
לחץ נפשי, השקעת זמן מרובה מדי, ההפך מהנאה, הצפה, מירוץ ובאופן כללי – ממש לא כיף.
אבל מאמץ נקודתי זה בסדר?
ומה ההבדל בכלל בין מאמץ להשקעת אנרגיה במקום מסוים, או בפעולות מסוימות.
במיוחד בשביל זה, אני מביאה לכן קטע מתוך הדרכה שקיימתי לא מזמן שנקראת
״איך להספיק יותר בלי להתאמץ יותר״. במסגרת ההדרכה שאלתי את המשתתפות ״מה זה מאמץ״? וגם נתתי את הזוית שלי לגבי ביצוע פעולות שדורשות מאמץ.
מה אתן הייתן עונות?
אז אם אני מסכמת את הדבר הכי חשוב בסרטון:
יש הבדל בין מאמץ לבין השקעת אנרגיה נקודתית במשהו שתחום בזמן, שיש לו התחלה אמצע וסוף.
אבל איך מגיעים למצב הזה?
איך יוצרים משהו שירגיש לנו ללא מאמץ, גם אם הוא כולל לא מעט משימות?
אני מחלקת את זה לשני שלבים:
1. להכיר בכלל באמונה שאפשר לייצר פעולות, לפעמים אפילו די הרבה,
ולדעת שזה אפשרי שהן יהיו ללא מאמץ.
זו תודעה חדשה. כי אנרגיה בעולם שלנו רוצה לזרום בקלילות.
וזה מתאפשר כשיש פתיחות וקבלה קודם כל של עצם הרעיון שזה אכן אפשרי.
2. לאפשר לאנרגיה שלנו לנוע בצורה חלקה דרך התמקדות והנאה.
במקום שיש מחסומים, ככה נרגיש תקיעות. וכל פעם שנרצה לבצע פעולות שדורשות מאיתנו מאמץ, ככה נרגיש את התסכול והקושי להתקדם. כי זה קשה.
עכשיו אשמח לשמוע ממך – מה התובנה שלך מהפוסט הזה? מה אהבת/ למדת/ לוקחת לעצמך?
כתבי לנו פה בתגובות למטה, אשמח לשמוע.
המשך יום נפלא ואפקטיבי. שלך, עדי
השאר תגובה