כמעט ביטלתי את שיחת הטיפול השבועית שלי.
למה?
כי אתמול היה לי יום נוראי.
כזה שמנטלית בראש הכל שחור ואני מרגישה סמרטוט.
מכירים ימים כאלה?
האמת, אובייקטיבית באמת קשה.
חוסר שעות שינה זה קשוח.
אין לילה רציף, ההנקה יכולה לאתגר ואז פתאום אני מוצאת את עצמי ב-03:00 עירנית, כי אני כבר על הרגליים שעה, מנסה בכוח לישון. לא לפני שטיפלתי באיזה ביס לא צפוי של הברקודה הקטנה שאני מגדלת… 
גם חוסר סדר יום ושגרה זה קשוח.
לא יודעת מה קורה מתי, מתי אצליח לאכול נורמלי שלא לומר לתכנן כמה דברים בסיסיים למהלך היום.
וכשאני נכנסת לספירלת הקשיים, בקלות אני יכולה למצוא עדויות לזה שאני בעלת עסק גרועה, כי אני לא עומדת בזמנים, שלא הייתי מסודרת מספיק קדימה,
שאני לא מגיעה ליעדים שלי ואין לי זמן וצלילות מחשבתית.
אני גם אמא גרועה כי אני לא מצליחה לתפעל שום דבר בבבית והבגדים של הילדים כבר 3 ימים במכונה, קשה לחלק תשומת לב לכולם ואני לא מצליחה להניק בקלות. איך זה שיש כאלה שזה זורם להם ואני נאבקת בכל הנקה??
וזה עוד בקטנה לכינויי הגנאי והמחשבות השליליות שיכולות להישמע כמו האמת המוחלטת כשאני בסטייט אוף מיינד הזה.
אז מה הקשר לזה שכמעט ביטלתי את השיחה?
טוב, האמת, התביישתי…
שבוע לפני היתה לנו שיחה ממש חשובה על חופש וחופש ביטוי וחיבור לעצמי, ואיכשהו זרמו ימים טובים.
והנה, רק שבוע אחרי, אני בקיצון השני, בביצת הבושה והקושי, מתביישת לשתף בריגרסייה, חושבת שאני היחידה עלי אדמות שעוברת את זה, ושמה את עצמי בפינה בחושך ובוכה לבד.
וזה העניין – בושה מבודדת.
היא גורמת לנו לעמוד בפינה.
זה סבל שאין לו יציאה חיובית בסוף.
יותר כמו בור שחור בלי תחתית.
כדי לצאת מזה, לא עוברים לאור בצד השני, כי אין צד שני. חשוב לזהות את המקום שהגענו אליו ולמצוא למי להושיט יד. את מי לשתף.
חוסן נפשי ממש תלוי ביכולת שלנו לזהות מה עובר עלינו, לתת לקושי המנטלי הזה מענה ולחדש אנרגיה.
זה אומר לייצר פרופורציה.
כאן למעלה אולי תיארתי קושי סביב לידה, אבל פרט להנקה, זה היה יכול להיות גם תיאור מצב בקורונה.. או על קושי חיים אחר. תחזרו למעלה ותקראו שוב 
זה אומר לא לבטל את שיחת הטיפול, אם כבר יש תמיכה,
זה אומר להתקשר לחברה שיכולה להרים,
זה אומר לבקש עזרה לפני הנפילה,
זה אומר להשתמש בכלים של השכל ולא רק הרגש, כי הרגש מטביע לפעמים,
ולדעת שזה זמני, הכל זמני, בר שינוי.
עוד רגע נפתח מחזור נוסף של ״שיפט״.
הקורס לפיתוח חוסן שנולד שנה שעברה, כנראה לא סתם זה יצא ממני אז, ואין לי ספק שהוא אחד הדברים הכי חשובים שיצרתי בתקופה הזו.
הזדמנות ללמוד עוד כלים להרחבת המיכל הרגשי,
כלים אימוניים להתמודדות עם קושי,
ואיך להכיל מצבים מורכבים ולתקשר עם העולם על אף ולמרות המחשבות המציפות.
מי שמרגישה במקום דומה, או משהו מהדברים שכתבתי מדבר אליה, מוזמנת- לחצי פה לפרטים
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תזכרי שלא משנה מה – תמיד יש לך אפשרות בחירה, שינוי וצמיחה.
תמיד יש לך אפשרות לגרום לדברים שאת רוצה לקרות בזמן ובקצב הנכון לך.
מאחלת לך שנה של חלומות, הגזמות, שאיפות ממומשות וכיף בדרך,
לצמיחה שלך!
עדי
השאר תגובה