התקופה האחרונה היתה שיעור מנטלי אחד גדול עבורי.
אני מרגישה בימים האלה, שחיים בישראל הם כמו בתוך מכבש שמאיים למעוך כל מחשבה אופטימית.
הסגר, החגים, המצב הבטחוני, המהומות, הפוליטיקה, ההפגנות, העייפות, הייאוש…
ההתמודדות עם כל זה לאורך זמן רב. כל זה מייצר הרבה כבדות באוויר. דחיסות.
ולא משנה כמה הנטייה הטבעית שלי היא אופטימיות – עוצמות האנרגיות הקולקטיביות מחלחלות.
מצד שני, לא מוכנה להישאב לתוך הבור השחור הזה,
כי עבורי אישית הוא יכול להטביע בחוסר אונים, תקיעות, שיתוק, ביקורת ולופ של עצב ובאסה ואז חוזר חלילה.
כן, אני.
לא נראה ככה אולי, אבל יש ביני לבין עצמי המון התמודדויות קשות.
ולא בא לי.
התחלתי בחודשים האחרונים לנצל את הזמן ללמידה חדשה,
מעגלים וירטואליים שהחלפתי, קורסים ותכנים אינטרנטיים שצרכתי,
התבוננות תודעתית על מה שעובר עלי ועל הסביבה,
ובעיקר לדאוג לתרגול כלים מנטליים חזקים מאי פעם.
אני כותבת כל יום,
אני רגישה יותר לנפילות אנרגיה שלי,
מתמודדת עם רגשות שעולים ולא מדחיקה אותם כמו שהייתי רגילה,
מנקה אמונות,
ואז מנקה עוד שכבה,
פתוחה למה שקורה בעולם ולעוד סגנונות חיים.
והאמת, רוב הזמן אני ממש בסדר.
יותר מבסדר- אני מתרגשת מהבאות!
בתמונה יש קטע מלוח השראה חדש שתלינו בסלון.
אנחנו (אני ורון) מדברים על בסיס יום יומי כמעט על החלומות שלנו. עושים פעולות פרקטיות ותודעתיות בכיוון.
ואין לי ספק, היום יותר מתמיד, שאנחנו יוצרים את החיים שלנו, לא משנה מה קורה בחוץ.
קצת התביישתי לשתף את זה האמת עד עכשיו….
כאילו מה, את חיה בלה לה לנד?
לא קשה לך?
מה זה התמונות האלה?
את לא מחוברת למה שקורה?
אז זהו- שאני הכי מחוברת בעולם.
וברור שיש רגעים שזה חודר אלי.
א-ב-ל !!
אני *בוחרת* איפה אני שמה את המחשבות ותשומת הלב שלי.
כי מה שהמיקוד שלי גדל.
ואני אני לא אשים את המיקוד שלי על יצירה ואופטימיות, אז משהו אחר, כבד ושחור, יכנס לשם ויגנוב את המיקוד שלי.
ולזה, אני לא מוכנה.
אני יודעת שהימים האלה מורכבים.
אנחנו לא חייבים להפוך אותם למורכבים יותר.
זו הזדמנות אדירה לצמיחה פנימית.
האצה אישית שלא חווינו אף פעם.
פתאום דברים מתיישבים לי במקום ומובנים לי יותר.
וזה המקום שאני אמשיך להסתכל עליו – פנימה.
כי זה לא מה שקורה לנו,
כמו איך שאנחנו מגיבים לזה
ובונים דפוס חדש בחיים שלנו במקום ❤️