לפעמים אני מרגישה כל כך קטנה ליד החלומות הגדולים שלי.
מוכר?
בראש שלי דברים יכולים להיות כל כך גדולים וכל כך מופרכים, שהתודעה שלי לא תופסת בכלל איך זה אפשרי.
ועוד אני מגדילה לעשות ושמה את עצמי בסביבה של אנשים, ונשים, בעיקר ברמה הבינלאומית שעושים את זה, מה שיכול לגרום לי להרגיש עוד יותר קטנה.
עדי הקטנה,
עם המשפחה הקטנה שלה,
בדירה הקטנה,
בעיר הקטנה,
בישראל הקטנה,
אל מול העולם הגדול…
וואו, כמה קל להשוות ולהקטין את עצמנו.
אז יצאתי להליכה הבוקר והתיישבתי בשדה כדי לחשוב.
להתבונן על הגודל והמרחבים וכמה הכל יחסי.
וכל שדה, לא משנה כמה הוא גדול, נזרע ונוצר על ידי זרע ועוד זרע שנטמנים שם.
נכון, יש מכונות לזה, ועדיין – מלא זרעים קטנים מצמיחים שדה גדול.
גם חלומות, ענקיים ככל שיהיו, מתחילים מפעולות יום יומיות.
שום דבר לא יקרה אם לא נעשה משהו לגבי זה, נכון?
ואני אוסיף- שהאמונה שלי לגבי חלומות, זה שלא הייתי מקבלת אלי את החזון הזה אם לא היתה לי *היכולת* לממש אותו.
אז איזו מדהימה אני שאני שמה את עצמי במעגלים שמפעילים אותי, ודוחפים אותי לשינוי. שאולי לרגע, גורמים לי להרגיש קטנה.
כי אני יכולה להיות מופעלת ולהתבאס, להתעצבן, לכעוס או להיכנס לדיכאון מזה.
או שאני יכולה להזכיר לעצמי שהפעלה = אקטיבציה לשינוי.
הזדמנות לגדול.
לבחור אחרת.
לפעול באומץ.
צעד צעד.
קטן ועוד קטן ועוד קטן
שיצטבר בסוף לחלום גדול!
הרי ככה בדיוק מימשתי כל דבר בחיים שלי עד כה.
זה לאו דווקא כי הייתי הכי טובה, או הכי מהירה.
אלא כי לא ויתרתי. נשארתי עם זה. חזרתי.
חיפשתי את הדרך.
לפעמים חודשים, לפעמים זה בשנים.
ומה שבטוח- זה תמיד תמיד שווה את זה!
מרגישה לפני קפיצה נוספת.
התחלת מסע חדש לכמה חלומות ממש גדולים
וזוכרת שהטבע ממשיך בשלו ☘️?