זמן התבוננות פנימה. הזדמנות ורוחב פס לתת מקום למחשבות. ויש הרבה דרכים לעשות את זה.
עבורי המחברת היא כלי חשוב.
אני תופסת ככה מילים אקראיות בתודעה,
שמתגבשות לתובנות על הדף.
מחשבות שאני רוצה לזקק.
בשקט של היום, והנוכחות המורגשת של ההריון,
נדדתי לכתיבה על מנהיגות נשית,
מה זה בעיני, מה זה עבורי,
מה למדתי על עצמי בשנתיים האחרונות,
מה למדתי על הגוף שלי והעשייה שלי בזמן הזה,
כמה איכויות נשיות יש בנו, שאנחנו לא מורגלות להוציא החוצה או לתת להן ביטוי. שזה אפילו לא בסדר.
וכמה אני למדתי ולומדת לשנות את זה.
גם הרבה מחשבות לגבי מנהיגות נשית בעשייה שלי ואיך אני רוצה להביא עוד מהשיח הזה למרחב פה ולתכנים עליהם אני מדברת, כי יש קשר ישיר בעיני בין מנהיגות, הרגלים, בחירה ואימון יום יומי.
להיות אישה = להיות בשינוי מתמיד.
זו נקודת המוצא.
אין קו לינארי, והתמודדויות הן יום יומיות.
ככה הטבע ברא אותנו. פיזיולוגית.
ואם פעם שכחתי, אז אני חווה את זה עכשיו בצורה מאוד מוחשית. והריון זו רק דוגמה. ולא בהריון, זה הסייקל המחזורי של ההורמונים.
תמיד יש משהו.
בינתיים, בהמשך גם למה שלימדתי לאחרונה במועדון על להרגיש שלמה, הנה תרגול שבחרתי להכניס לחיים שלי יותר:
יצירתיות ועשייה ״ללא מטרה״.
מה שפעם היה נשמע לי כמו קונספט מזעזע,
ועכשיו הוא יותר כמו מדיטציה עבורי.
מקום שבו אין תחושת זמן, אלא רק חדווה ורצון להגיע למשהו שלם ומספק.
לא מושלם.
פשוט ממלא.