יש ימים שאני מתקשה לסגור את היום.
לפעמים יש איזה רגע שאני רוצה להאריך לו את הנוכחות. לתת לו מקום. להרחיב שנייה את הלב ולתת לעצמי להכיל באמת, ולא לעבור על זה וללכת לישון.

לא מזמן, אחרי פגישת צוות של אפקטיב שהרגישה לי סופר משמעותית, נכנסתי לאוטו, ופשוט לא רציתי להתניע….
חיפשתי חברה זמינה, אבל כשראיתי שלא הולך לי, פשוט לקחתי את עצמי למקום המגניב הקרוב.

האם זה מוזר לשבת לבד בפאב תל אביבי?
אולי…
אבל זה לא מה שמעניין אותי.
האם הייתי קשובה לעצמי באותו הרגע למרות שזה משוגע ולא הגיוני?
כנראה ?
ובעיני, זה הרבה יותר חשוב.
כי אפשרתי לעצמי.
ויש יותר מדי מקומות בחיים שאנחנו לא מאפשרות לעצמנו.

לא מאפשרות לעצמנו להתנהג בחופשיות
לא מאפשרות לעצמנו להקשיב לדחפים
לבלות לבד
לייצר לעצמנו מרחב
להרגיש סקסיות
לחגוג את ההצלחות שלנו ולהתעכב עליהן רגע!
שניה להנות מזה! ממה שאנחנו יוצרות במו ידינו!
כי יש אחריות, ותפקידים, וצריך לקום מחר לילדים…

אז אתן יודעות מה? גם אם אני עייפה יום למחר, זה שווה את זה! כי אם כבר להיות עייפה, זה בשביל חגיגות, הצלחות ופרגון לעצמי.
תפרגנו לעצמכן ❤️

לצמיחה שלך,
עדי