התמונה הזו בסופ״ש אחרי סמינר ״הקפיצה״ באיטליה.
פעם, לא הייתי מאפשרת לעצמי כזו חוויה. לא צילומים בחו״ל, לא בכזו צבעוניות, לא בכזה חופש. כשקיבלתי את התמונה הספציפית הזו הסתכלתי עליה באושר ענק, בלי טיפת ביקורת. פשוט כי היה פה רגע של שמחה וידעתי בדיוק איך הרגשתי כשהתמונה הזו צולמה…
א-ב-ל….
כמה עברתי כדי להגיע לרגע הזה!!
יו… כמה ביקורת עצמית, ניתוק מהגוף, ויתור על עצמי, התפשרות ופחד היו בי עד לא מזמן.
אמרתי לאיילת פסטרנק כששלחתי לה את התמונה – לקח לי זמן להסתכל על עצמי ולהגיד שאני יפה (איילת אמרה ״הורסת״ חחח….אבל לא נתקטנן). ופתאום הבנתי כמה מזה טמון פשוט בפילטר דרכו אני מסתכלת על עצמי במראה.
ואני לא מדבר על פילטר של אינסטגרם.
אלא פילטר של אהבה.
וככל שיש בי יותר אהבה וחמלה לעצמי, ככה אני רואה את עצמי על היופי שבי, ופשוט משחררת את זה החוצה בקלות.
הרי כשאנחנו נהנות, צוחקות ומשוחררות – אנחנו הכי יפות שיש, ואנשים סביבנו מרגישים ורואים את זה.
אז למה אני כותבת לכן את זה?
כי היו רגעים בהכנות לצילומים ובזמן הצילומים, שהרגשתי ״טו-מאץ״
יותר מדי צבעוני, יותר מדי תכשיטים, יותר מדי נשי, יותר מדי ״עדי״….
ואולי הצילומים עצמם שהם בחו״ל – אולי זה ״יותר מדי״.
ומי אני שאני בכלל מאפשרת לעצמי את כל זה?
מגיע לי בכלל?
ואיכשהו מבגדים, סטיילינג וצילומים, זה הגיע לשיחה פנימית מהותית הרבה יותר…. אני ראויה לזה? מה יגידו? מגיע לי?
אז כן! מגיע לי!
ועשיתי את זה!
ואתן יודעות מה הכי חשוב פה – לכל אחת כאן מגיע!
מגיע להרגיש יפה!
מגיע להרגיש נשית!
להיות בחוץ עם כל האופי שלה בלי שום צורך להתנצל מול אף אחד!
להביא את מי שאתן עד הסוף, בלי להסתתר.
פשוט להיות אתן. שמחות, מאושרות, בחוץ!
שמחתי לגלות עוד שכבה של עדי בביקור האחרון שלי באיטליה.
מקום שיכולתי לראות ולקבל את עצמי באהבה וחמלה ברגעים היפים וברגעים המציפים והמאתגרים.
ועוד יותר שמחה לפגוש אותה כל בוקר במראה בימים האחרונים.
תעופו על עצמכן! מגיע לכן כל כך! תמיד.
גם בבית מול המראה <3
מקווה שהצלחתי לתת לכן הצצה קצת למה שעבר עלי לאחרונה.
אשמח לדעת מה אתן לוקחות מזה, פה בתגובות למטה!
קרדיט לצלמת המוכשרת: קרן שם טוב.
לצמיחה שלך,
עדי
השאר תגובה