מסיימת את היום הזה עם איחול ממש חשוב לעצמי ולכל הנשים השאפתניות והדוחפות כאן במרחב הזה כמוני.
מאחלת לנו לעשות יותר פוטוסינטזה!
אני לא יודעת אם תזדהי אם זה, או אם מרגישה את זה באותם עוצמות,
אבל יש בי מבער פנימי מאוד חזק, שרוצה לממש את החיים האלה במלואם,
מה שהופך בעצם את כל מסלול החיים שלי, לרצון אחד גדול של למידה והתפתחות.
זה יכול להיות מסלול מאוד מתסכל בהתחלה.
״אוף, למה כל השיעורים האלה?״
״למה זה צריך להיות כזה קשה?״
״למה זה לא יכול לעבוד מההתחלה?״
״למה אף אחד לא מבין אותי, אני לבד בזה!״
״זה נגמר מתישהו המרדף?״
ואז קרה משהו. משהו בי השתנה.
בחרתי לשנות פרספקטיבה.
זה היה תהליך בחירה האמת, לא בין לילה.
במודע, לא במודע, בסוף זה משחק של אמונות
ובמה אני מאמינה בחיים שלי ובמה לא.
״איזה מדהים שניתנו לי דווקא השיעורים האלה״
״בלי השיעורים האלה האנשים שפגשתי לאחרונה לא היו נכנסים לחיי״
״אין משהו שיכול לערער את הביטחון שלי עכשיו, או הידיעה שיש בי״
״איזה יופי שיש לאן לצמוח״
״אני סקרנית לראות לאן זה יתפתח״
״מזל שזה לא נגמר!״
זה לא קורה בבת אחת, ולגמרי באותה נשימה רואה עדיין את המקומות בהם האמונות לא יושבות ממש במקום.
רק שעכשיו, אני תופסת את עצמי יותר מהר.
יודעת איך לשנות פרספקטיבה יותר מהר,
ואז גם מה לעשות בפועל כדי להתקדם.
והיכולת שלי לממש את עצמי בצורה שבה פעלתי בשנים האחרונות,
זה בעיקר כי אני מחוייבת ללמידה הזו.
מחוייבת לצמיחה שלי.
מחוייבת ללב שלי, זה שפועל חזק כל כך ומלמד אותי להקשיב לו.
ואני מקווה שאצליח אפילו בקצת, להדביק אותך, במחויבות הזו .
המחוייבות לחיות בהקשבה לאדם שאני גדלה להיות כל יום.
האם זה אומר שאני לא מעריכה את מה שיש לי עכשיו?
אני מעריכה מאוד!
מעריכה, ורוצה יותר!
זה בא ביחד.
מעריכה את כל מה שהשגתי ופריצות הדרך,
ו- רוצה עוד.
זה לא במקום,
זה לא טו מאץ,
זה לא גרגרני,
זה לא מוגזם,
זה פשוט הטבע – לצמוח!
תחשבי על זה – התנועה של הטבע היא לצמוח! לגדול!
לכוון לכיוון האור ולעשות פוטוסינטזה.
להפעיל את המכונה שבנו, כדי לייצר חמצן ללא מאמץ לכל החיים סביבנו.
לשם אני שואפת.
ולומדת על עצמי, על המסוגלות והאמונות שלי בדרך לשם,
כ-ל- י-ו-ם !!