אתן בטח מכירות את זה,

שאנחנו יודעות שאנו צריכות משהו, חלק בנו מבקש את זה

אבל אנחנו לא נותנות לעצמנו.

ברור לנו שזה יעשה לנו טוב אבל..

"אי אפשר, יש לי דברים יותר חשובים, אני חייבת לעבוד

אין לי זמן לזה עכשיו, יש לי רשימות של דברים

מה את מתעסקת בשטויות, מה את מבזבזת על זה את הזמן, זה לא מועיל

יש לך מחויבויות בית, ילדים,

למה את לא אוספת את עצמך, למה את חיייבת להרגיש ככה, תאספי את עצמך!"

אני יכולה להמשיך… מלא קולות של ביקורת ואשמה,

במיוחד עכשיו, בתקופה הזו, שלוקחת אותנו למקום הישרדותי,

אנו מרגישות שאין מקום לדברים גדולים יותר או יצירתיים יותר.

מה אם זה עושה לי טוב?

מה אם מצאתי משהו שממלא לי את הנשמה, מביא לחיי הנאה צרופה

מיצר לי ריפוי, נחמה, כיף, חדוות חיים

ואני מקדישה לזה הרבה זמן?

ומה יקרה כשלא יהיה המאבק הזה- המחשבה שזה לא בסדר שאני מקדישה לזה הרבה זמן?

כשיש שם JOY, יש דלק.

ברגע שלא תהיה שם ביקורת, הלקאה עצמית ואשמה

הג'וי הזה יכול לתדלק אותנו להמון דברים אחרים.

מה יקרה אם אתמסר לפעמים לג'וי הזה בלי רגשות אשם?

אני רוצה להזכיר לנו שהחיים נועדו שנהנה מהם!

למעשה השיחה היא על חדווה, חדוות חיים

כי מגיע לנו להנות מהחיים שלנו!

נכון, יצטברו לי משימות ודברים,

אצטרך לשבת, להסתכל לזה בלבן של העיניים ולבחור מחדש, לארגן מחדש.

אלו החיים. החיים שאני יוצרת, שאני מקבלת החלטות לגביהם.

ואז עולה המחשבה- אולי זו בריחה?

אולי אני עושה דברים כיפיים כדי לברוח/ להימנע ממשהו אחר?

אם זה קורה, אנחנו בד"כ יודעות לזהות את זה.

זה הרסני. אנו יודעות שזה הרסני.

במצב כזה אני מציעה שנבודד את האירועים:

נברר ממה אני נמנעת ומתחמקת,

האם אני באמת מתחמקת ממטלות?

מה קשה לי שם? מה יש שם בדיוק?

האם זה עמוס מידי? האם זה פרוס לי נכון?

האם קשה לי לבד? האם יש דברים שאני לא יודעת איך להתמודד?

תזכרי שהמשימות וה"צריכים" האלו –

זה מה שאת קבעת לעצמך! נכון? אז למה לראות את זה כהתמודדות?

כל יום מחדש יש לי הזדמנות לבחור מחדש איך אני רוצה ליצור את היום שלי

הפוסט מבוסס על השידור שקיימתי במסתגרת תוכנית "בוקר בשבע"

בשידור העמקנו במורכבויות ותובנות נוספות וחשובות

לשידור המלא מתוכנית הבוקר שלי "בוקר בשבע" לחצי כאן

והנה היצירה שיצרתי בזמן ריפוי שנתתי לעצמי לאחרונה: