איזו הליכת בוקר קסומה היתה לי הבוקר.
איך קמתי הפוכה, ואיך הטבע חיבר אותי חזרה לעצמי.
ושמתי לב שעלו לי שתי מילים מרכזיות בהליכה בזו:
יציבות
ושינוי.
כאילו יש סתירה בין הדברים,
כי הרי איך אפשר לייצר יציבות אם כל הזמן יש שינוי,
מצד שני, הטבע כל הזמן משתנה, וכוח הטבע הוא משהו יציב, תמיד קיים, תמיד ימשיך להתפתח ולגדול. אפשר לסמוך עלו שלא ישאר אותו הדבר.
אמא אדמה משתנה.
הסתובבתי לאחרונה עם כמה שאלות בנושאים שונים,
ושמחה שהתובנה הזו התאימה לי לכולן.
זה הזמן לשינוי,
וזה בדיוק מה שייצר יציבות.
אז נכון, אני כל הזמן עושה שינויים,
יש גדולים יותר ויש קטנים,
החוכמה היא פשוט לזהות את הטיימינג מוקדם, ברגע הנכון באמת עבורינו, ולא כשכבר אין ברירה ושהשינוי ברור.
אלא בהתחלה, כשאנשים סביבנו עוד מרימים גבה ושואלים שאלות, כי למה לשנות משהו שעובד? למה לשנות בכלל עד שהשגנו יציבות? למה זה טוב ומה יקרה??
מה שלא מתפתח- נובל.
גם בטבע.
וגם אני ?