ממש קל לשכוח.
לא את התאריכים והחגיגות הלועזיות… אלא את עצמנו.
כל כך הרבה התמודדויות החיים האלה מזמנים לנו,
וכמה קל להניח את הזוגיות בצד.
כאילו זה יסתדר מעצמו.
כאילו זה מובן מאליו שזוגיות תשרוד ואף תשגשג בתוך קורונה, הריון, לידה, משפחה, חיים, אחריות ועוד מיליון מטלות של השוטף פלוס ניובורנית בבית.
מה שהורות בסוג של סבב שני מביאה איתה,
זו ההבנה שהגרעין הכי חשוב שיש לנו ומה שהתחיל את כל זה, זה אנחנו. החברות. שני אנשים שיצרו משפחה.
רון ועדי.
ואם לא נדאג לעבוד על זה,
באופן קבוע, מודע, בוגר, קשוב – זה לא יקרה מעצמו.
אתמול, זה היה רון שלא ויתר, על אף התקופה האינטנסיבית שאנחנו עוברים בבית ולילות ללא שינה.
בדרך הביתה עצר להצטייד.
מתחת לאף שלי תידרך את הילדים.
לביא הסיח את דעתי בשיחת נפש לפני השינה, כי אני לא יכולה לסרב לשיחה איתו…
איילה הצליחה להרגיע את שחר ולהרדים אותה שזה היה מרגש בפני עצמו.
ואני יצאתי להפתעה הזו בסלון! חוויה איטלקית קטנה ??
התרגשתי מהמאמץ המשפחתי ☺️ כל כך לא מובן מאליו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

תזכרי שלא משנה מה – תמיד יש לך אפשרות בחירה, שינוי וצמיחה.
תמיד יש לך אפשרות לגרום לדברים שאת רוצה לקרות בזמן ובקצב הנכון לך.

מאחלת לך שנה של חלומות, הגזמות, שאיפות ממומשות וכיף בדרך,

לצמיחה שלך!
עדי

לחצי כדי להשאיר פרטים