איכשהו להתחיל משהו חדש, אף פעם לא נופל בטיימינג טוב.
אתמול החלטתי שאני מתחילה כל בוקר עם תובנות, כותבת במחברת, באה לכתוב כאן, ומייצרת שגרה חדשה.
וזה דורש מאמץ, שלא תחשבו. לקום מוקדם, לצאת לסיבוב בחוץ, להעיר את המוח, להתבונן פנימה לראות איזה תובנות עולות לי, ולהוריד אותן לכתב.
כלומר – להתחייב. כלפי עצמי בעיקר, כי עוד אין מומנטום ״בחוץ״.
וזה, החלק הכי קשה!
כל הקולות והשדים עולים כשאנחנו מחליטים לעשות איזשהו שינוי בחיים.
לא משנה מה השינוי בכלל.
״עזבי, אולי לא צריך.״
״ולא ישנת אתמול טוב, יצאת עם חברה וזה לגיטימי.״
״תתחילי מחר.״
״לא משנה״
״אף אחד לא ישים לב….״
העניין הוא, ש*אנחנו* שמות לב.
ולעמוד במילה שלנו זו המילה הכי חשובה לעמוד בה,
וזו שאנחנו מועדות בה הכי הרבה!
כי כשאנחנו לא עומדות בה, אווו…..אז הביקורת מרימה את הראש, נכון?
ההלקאה העצמית מצטרפת לחגיגה ואומרת:
״את רואה, אמרתי לך שאת לא עומדת במילה שלך!
זה אף פעם לא עובד לך,
את לא יודעת להיות עקבית וזה בכלל לא מתאים לך,
כולם מצליחות ואת לא!״
ועוד מהיופי הזה….
אז, אין טיימינג טוב לשינוי.
החיים שלנו עמוסים, תמיד יהיה משהו,
תמיד ההתחלה קשה,
בעיקר כי התודעה שלנו לא אוהבת שינויים.
הלב רוצה, מוח לא.
אז מי יקבע?
מה הלב שלך אומר? מה הראש אומר?
איזה שינוי את רוצה כבר להכניס לחיים שלך וזה ״לא הטיימינג״?
האם מתישהו יש את הזמן האידיאלי, המושלם, ונטול דאגות לקפוץ למים?
השאר תגובה