שבוע שעבר בישיבת צוות, שאלתי את כולן, מה לדעתן הדבר הכי משמעותי
שכולנו חווינו בשנה האחרונה יותר מהכל.
מה בעצם כולנו עברנו ועדיין עוברות בצורה כזו או אחרת?
והתשובה היתה פה אחד – שינויים.
שינוי כמובן יכול להיות מבורך,
אך מה לעשות שהמוח האנושי לא ממש טוב בשינויים כברירת מחדל…
המוח שלנו רוצה לחסוך באנרגיה,
להיכנס לחדר שכבר היינו בו וללכת לשבת על אותו הכסא,
לצפות בסדרה שאנחנו אוהבים, או סדרה דומה לזו שאנחנו אוהבים.
אפילו נטפליקס כבר הבינו את הקטע,
ומציעים לנו תכנים דומים,
כי בת׳כלס, זה מה שמגדיל את הסיכויים שנצפה בעוד סדרה.
והנה באה השנה האחרונה וטילטלה את עולמנו.
ואני רואה יותר ויותר עצמאיות שהמציאו את שגרת העבודה שלהן מחדש,
מחוסר ברירה כמובן,
ושכירות שהחליטו שלא טוב להן והן רוצות משהו אחר,
או כאלה שגילו את העבודה מהבית ולא ממש רוצות לחזור,
ואת היתרונות והחסרונות שיש או כשאין מסגרות.
היכולת להיות עם הילדים, אך גם המינון שלא מאפשר הרבה מעבר…
והראש קודח ממחשבות על איך לא להישאב ״לפעם״.
ומה למדנו מכל זה.
ואיזה הרגלים טובים למדתי, ומה אני רוצה בעצם שיהיה עכשיו?
ואולי אני רוצה בכלל להרהר על הדברים האלה,
אבל פתאום אין לי זמן עוד פעם….
האם משהו מכל זה מוכר?
כי אני שומעת את זה הרבה.
מעיין צומת קולקטיבית שהרבה נשים נמצאות בה.
ונשאלת השאלה:
1. האם אתן בצומת הזו? או שקיבלתן כבר את ההחלטות?
2. מה הצעד הבא והאם יש לכן את הכלים להתמודד עם השינויים, השגרה החדשה, המעבר הזה שאתן מנסות ליצור וההרגלים שיתמכו במעבר הזה.
שאגב, זה המהות בעיני ב״להיות אפקטיבית״.
לדעת מה יחזיר אותנו למסלול חיים מאוזן ולעשות את זה דרך פעולות יום יומיות.
כי להיות אפקטיבית, זה לא תקתקנית.
אלא לדעת להתאים את ההרגלים לצרכים שלך,
לנהל את עצמך פרקטית ומנטלית.
מבפנים ובמחוץ.