כולנו עוברות אבולוציה, דרך, התפתחות.
אנחנו פשוט שוכחות את זה.
אנחנו שוכחות שזה חלק ממסע החיים שלנו.
המיקוד שלנו במקומות אחרים, במקום בצרכים האישיים והרצונות של הלב.
אנחנו מתמקדות, לא במודע, בקולות שבראש,
שלרוב מכילים ביקורת וקושי,
חוסר ערך ופחד,
פצעים ישנים של פעם שמובילים את החיים שלנו.
הפחד לא להספיק, הפחד לא להיות מספיק,
הפחד שיש טובות ממני,
השוואתיות,
מה יקרה עכשיו כשכולם יחזרו לעניינים ורק אני אשאר מוצפת.
וזה לא פייר שרק לי קשה ולכל האחרות זה מצליח.
ולמה אני כזו ״דפוקה״ וחוזרת אחורה כל פעם.
למה אני לא יכולה להיות עקבית ומפוקסת,
למה לכולן זה מצליח ורק אני תקועה במקום.
והספירלה הזו הולכת ומתדרדרת וגוררת אותנו עמוק
למקום שלפעמים ממש קשה לצאת ממנו.
אנחנו שוכחות שאפשר לצאת.
שכמו שצללנו למטה, אפשר לעוף למעלה.
לכולן יש בראש ועדת ביקורת עצומה,
ונבחרת מעודדות קטנטנה.
ואולי במקום להביא עוד פרופסוריות לפאנל הביקורת,
נביא קצת נצנצים למקהלת המעודדות. ??
אם אנחנו שוכחות,
אז באתי להזכיר שזה אפשרי!
וכל יום יש לנו הזדמנות להתאמן.
כל יום יש לנו אפשרות לגדול,
כל יום זו הזמנה להתפתחות ואבולוציה.
כל יום מחדש,
כל סיטואציה,
כל מחשבה.
ועכשיו, רגע לפני שהחג נגמר, ומתחילים ימים חדשים,
זה זמן מצויין לקבל החלטה מודעת להישאר בצמיחה.
לפגוש את עצמנו כל יום מחדש,
ולעשות הכי טוב שאפשר.
לא מושלם,
פשוט הכי טוב.
כל יום ״הכי טוב״ שלי ישתנה,
יעבור אבולוציה.
רק מה שבטוח – אמשיך להתאמן ❤️
לצמיחה שלך,
עדי