היות וכל שבוע אני הולכת לטיפול, ⁠
כלומר שיחה שבועית שעוזרת לי להתבונן על עצמי מבחוץ,⁠
נוצר לי הרגל, כמו לתעד בעיני רוחי את קורות השבוע.⁠
להיות במודעות לאירועים, לרגשות, ⁠
לעליות ולירידות,⁠
לשיח הפנימי שלי ולמוטיבים חוזרים.⁠
ונכון שזה הרגל טוב לשיחה השבועית עצמה,⁠
אבל זה עוד יותר טוב להתפתחות שלי באופן כללי.⁠
אני מהרהרת על זה במחברת שלי בסוף השבוע,⁠
בודקת איפה הייתי קוצנית ואיפה פחות,⁠
מה הוריד אותי למטה ומה עזר לי לעלות,⁠
ובכלל מודעות והתבוננות מבחוץ לקקטוסים שלי.⁠
אני מתאמנת על סידור מדף הקקטוסים הזה. ⁠
כל הדברים שמפעילים אותי וגורמים לי לדקור ללא סיבה.⁠
את עצמי או את הסובבים אותי.⁠
ויש בזה הרבה חן.⁠
כי כשאני רואה את המדף, ⁠
כשכל הקקטוסים מסודרים,⁠
אני יכולה להתייחס אליהם.⁠
אני רואה מי צריך אור שמש, מים, יחס….⁠
אני יכולה לראות איפה אני נפגעת ולמה.⁠
ולדעת לפעם הבאה מה הקקטוס צריך כדי לשגשג.⁠
לא תמיד מצליח לי.⁠
לפעמים פספסתי והקקטוס דקר.⁠
ואפילו נשארה לי צלקת מהפעם הקודמת…⁠
אבל כל יום אני מתאמנת. ⁠
וכל יום אני מבינה איך לטפל בהם טוב יותר. ⁠
ומכניסה הרבה יותר חמלה לכל קקטוס וקקטוס.⁠
ובעיקר היום, מודה להם.⁠
כל קקטוס מראה ל את הדרך לצמוח.⁠
מה עדיין מפעיל אותי ודוקר,⁠
מה עדיין עושה לי דפיקות לב או חרדה,⁠
על מה אני כועסת ולמה,⁠
ועל מה עוד יש לי לעבוד.⁠
תמיד יש על מה לעבוד.⁠
זה נקרא – להיות אנושית. ⁠
איזה מזל שאני אנושית ולא כל הזמן קקטוס.⁠
???